פסק-דין בתיק ת"א 1836-06-10

1.         ביום 3.5.10 בוצע עיקול מטלטלין במשרד התובע, עו"ד מוני עזורה עקב חוב  לעירית פתח תקווה, הנתבעת,  בגין קנס חניה שהוטל על רכב בבעלות התובע. הוצאת המעוקלים לא התבצעה בסופו של יום. התובע הגיש תביעה זו ראשית בסך של 200,000 ש"ח, כאשר לאחר מכן הקטין הסכום לסך של 100,000 ש"ח בגין עוגמת הנפש, פגיעה בשמו בהתאם לחוק איסור לשון הרע וחוק הגנת הפרטיות. כן טען לסעד הצהרתי שיקבע שאינו חייב דבר לנתבעת. לטענתו  לא היה כל חוב עבור רכב זה, שכן הרכב היה בהחזקת עו"ד שלומי פולק ששילם החוב. לחילופין טען שהחוב התיישן. העיקול בוצע  בניגוד לכל דין  במשרדו כאשר היה אותה עת בדיון בבית משפט בעכו, עת נכחו במשרד עורכי דין ולקוחות רבים. 

2.         הנתבעת הגישה כתב הגנתה וטענה שביום 11.10.07 בוצעה עבירת חניה בעיר פתח תקווה בגינה נרשם לרכב  בבעלות התובע דוח חניה מספר 406419-4-6.  הנתבעת שלחה מכתבים לתשלום הקנס לכתובת התובע כפי שהיתה רשומה במשרד הפנים. לאחר שדרישותיה לתשלום לא נענו נאלצה להעביר החוב לגבייה באמצעות גובי מס מטעמה שמונו על ידי הממונה על הגביה. גובי המס שלחו לתובע דרישות תשלום נוספות. ביום 25.3.10 בוצע עיקול ברישום במשרד התובע. משלא שילם התובע החוב הגיע גובה מס ביום 3.5.10 לגבחות החוב. הגובה ביקש לבצע הצו באמצעות עיקול מספר מסכי מחשב. לאחר דין ודברים ולאחר שהתובע שוחח עם מי ממשרדו  והתחייב לשלם למחרת החוב , לא בוצע העיקול כלל ועיקר.  עד היום לא שילם התובע חובו.

כן הגישה הנתבעת הודעת צד ג' כנגד חברת הדס עימה התקשרה הנתבעת לנקיטת הליכים לגביית חובות בגין דוחות חניה שנרשמו בתחומי העיר פתח תקווה.

3.         חברת הדס בכתב הגנתה טענה שהליך העיקול בוצע כדין וכנדרש.

4.         התובע טען ראשית בסיכומיו שפעולות חברות הגביה בכל הנוגע לעיקולים אינה חוקית שכן העברת פעולות אלה על ידי הרשויות לחברות הגביה לא נעשתה בחקיקה מתאימה, שכן רשות מקומית אינה יכולה להאציל מסמכויותיה לאדם פרטי.

לטענתו אומנם בעת"מ 1455/01 רשאית העיריה להעביר לחברות הגביה תפקידים טכניים בלבד, אולם הליך העיקול עצמו אינו הליך טכני כלל ועיקר שכן גורר בחובו החלטות שיש להפעיל לגביהן שיקול דעת.

כמפורט בסיכומי הנתבעת עבירות חניה הינן עבירות האסורות בהתאם לחוק העזר לפתח תקווה (העמדת רכב והחנייתו) ומסווגות כעבירות קנס מסוג ברירת משפט בהתאם לסעיף 288 (א) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב - 1982. סעיף 229 (ב) לחסד"פ קובע שגביית הקנס נעשית מכח סעיף 70 לחוק העונשין התשל"ז 1977 אשר מעניק הסמכות לגבות את קנסות החניה באמצעות פקודת המיסים (גביה). 

סעיף 2 לפקודה קובע שהממונה על הגביה ופקיד הגביה מחויבים לשמש כעובדי ציבור ולהתמנות על ידי שר האוצר.

הפקודה אינה קובעת כללים לזהותו של גובה המס. משכך אין כל מניעה למנות גורם פרטי שאינו עובד ציבור להיות גובה מס לצורך גביית קנסות החניה.

כן ראה עת"מ (תא) 1253/04 שלמה פוני נ' עירית רמלה , שם נקבע שעיריה רשאית למנות גובה מס חיצוני לגביית חובותיה.

אף טעמי יעילות ומיומנות מצדיקים  שימוש בגובי מס חיצוניים.

שיקול הדעת בנושא הקנסות מופעל על ידי העיריה כאשר חברת הגביה פועלת על פי מטרות העיריה ומסייעת להוציא לפועל את החלטות העיריה.  ראה לענין זה עת"מ 1455/01 יוסף ואח' נ' עירית רחוובת, תק- מח 2004 (2) 7490  שם נקבע שהמשימות שהעיריה מטילה על חברות הגביה הינן מוגדרות ועל כן אין מדובר בהאצלת סמכויות.

5.         האם בוצעה מסירה כדין של הדו"ח- התובע כך העיד אינו מתגורר עוד בכתובת אליה נשלחו הדו"חות- רח' המייסדים 27 זכרון יעקב למרות שלא שינה כתובתו לא במשרד הפנים ולא במשרד הרישוי. משכך הודעות התשלום שנשלחו לכתובת זו עבור רכב בבעלותו נשלחו כדין. (אישור משלוח הדוחות נמצא בנספח 2 לתצהיר מישל אוקנין).   ההודעה חזרה כאשר סיבת החזרה הינה "עזב", אולם הנתבעת ביצעה פניה למשרד הפנים שהעלתה שזו כתובת התובע (נספח 3) על כן נשלחה ההודעה שוב לכתובת זו (נספח 5).

מאחר והתובע לא שינה כתובתו סבורני שהדו"ח נשלח אליו כדין ובמועדים הקבועים בחוק.

6.         לטענת התובע דו"ח זה שולם על ידו - איני סבורה שהתובע הוכיח עובדה זו, שכן נספח ב' שצירף לתצהירו כתמיכה בטענתו מלמד על תשלום דו"ח משנת 2005. מאחר והדו"ח נשוא תיק זה הינו משנת 2007 אזי אין כל הוכחה לתשלום דו"ח זה. 

7.         לאחר שהתובע לא שילם הדו"ח פעלה הנתבעת בהתאם לדרכים המשפטיות העומדות בפניה לגביית חובה. על כן פנתה היא לחברת הדס שהמשיכה אף היא לשלוח מכתבים לתובע לכתובתו. אף מכתבים אלה לא נענו. 

טוען התובע שכבר ביום 22.1.08 ידעו הנתבעות שכתובתו היא רח' יפה נוף 25 זכרון יעקב.

איני סבורה כך  שכן היה על התובע לעדכן כתובתו כדין וכאשר לא עשה כן וזוהי הכתובת הרשומה במשרד הפנים, יש לשלוח את המכתבים לכתובת זו.

8.         הצדדים חלוקים ביניהם בשאלה האם אכן בוצע עיקול ברישום ביום 25.3.10. התובע טען שבמועד זה היתה הרמת כוסית לקראת חג הפסח במשרדו בשעות הצהריים עת נכחו במשרד עורכי דין רבים , כאשר לא הגיעה כל גובת מס למסור טופס עיקול ברישום.